1כשרים לאפוקי פסולים ובחשן משפט בהל' עדות נתבאר כשרותם ופסלותם ועי"ל בסימן קל"ג כ"פ:1למטה משיטה כו' ר"ל ולא בראשו או מן הצדדין:1שני שיטין עיין הטעם בחו"מ סימן מ"ה:1שאם יש עידי מסירה כשר שאע"פ שאין כאן עידי חתימה כלל כשר:1כי שמא תתן תנאי כצ"ל ב"י:1דאתו למימר שסומכין כו' מ"ו וב"י כתבו שיש להגיה דאתו למסמך במקום דאתו למימר שסומכין וכן הוא בהשגות הראב"ד ונראה דיש ליישב גירסא דאתו למימר שסומכין דהכי קאמר דאע"ג שיש כאן ריעותא קצת כשיראו שהתנאי הוא בשורות התחתונות של גט ולא יתירו אותה אלא בעידי מסירה לכן כתב דאתו למימר כו' כלומר דהדיינים יתירוה בגט זה אע"ג שיש בו ריעותא קצת דאתו למימר דהא סומכין על עידי חתימה בלחוד בכל גט ולא חיישינן שמא לא היה נמסר בפני עידי מסירה אלא אמרינן שמסתמא בהכשר וכתיקון ניתן ולא מחזקינן ריעותא ה"ה נמי בזה סמכינן שבהכשר היה הואיל שאין כאן ריעותא גמורה עד"ר. ומה שכתב והו"ל מזוייף מתוכו ר"ל אם הוסיפה בה תנאי הרי הוא מזוייף מתוכו ופסול ומש"ה פסלוהו ג"כ אפי' אתא לפנינו בלא הוספה אלא שיש ריוח אויר שני שיטין שראוי להוסיף בה הו"ל דינו כאלו הוסיפו בה ובספרים אחרים דפוס ב"י גרסינן כמזוייף מתוכו ור"ל השתא נמי דלא הוסיפו ואין כאן זיוף מ"מ הוה ליה כמזוייף. ועיין בח"מ ר"ס מ"ה דלא כתב שם דעת הרמב"ם דמכשיר אם יש עידי מסירה לפנינו אלא סתם וכתב דפסול והביא ב"י בשם הרשב"א שם טעם אחר דחיישינן שמא יגוז השטר ויכתוב שטר אחר בשני השורות ע"ש:1ויתחילו בראש השיטה כו' ר"ל מתחילת הגליון דהיינו בקצה היריעה וזה לשון הגה"מ בפ"א מהל' גירושין ויחתמו זה תחת זה שאם יחתמו זה אחר זה שמא יהיה ריוח חלק הגליון לימין ויכתוב פלוני לוה מפלוני והו"ל שטר הבא הוא ועידיו בשיטה אחת וכשר וכל שטר שיכול להזדייף הוא פסול אמנם נמי כי ליכא אלא עד אחד יכול נמי לכתוב בגליון לימין אני החתום חייב לפלוני מנה ויוציא עליו כתב ידו ואין תקנה ע"כ אמרו לעשות הגליון קצר כו':1וכן כל כיוצא בזה ר"ל איזה ענין שנכתב בין הגט לחתימת עדים אם הוא בלא ו' פסול ואם הוא בו' כשר:1או מאחוריו פי' מעבר לדף:1שאם יש כאן עידי מסירה כו' דלא גרע מאם לא היו עדים חתומים כלל וא"ל דהרי הוא מזוייף מתוכו שהעדים נחתמו שלא כדין י"ל דכל שפיסול ניכר מתוכו בעידי חתימה אין לחוש דידוע שעדות כזו אינו כשר ולא יסמוך עליה עד שיחקרו אחר עידי מסירה כ"פ: וכתבו בדף השני פי' שכתב הגט בשני עמודים חציו בעמוד זה וחציו בעמוד השני זה אצל זה כ"פ:1והוא שיהא ניכר בקלף שלא נחתך ממנו כלום בגמרא פרק המגרש סוף גיטין דף פ"ז תירץ מתחילה אהאי חששא דדילמא תרי גיטי הוי כו' כשיש ריוח וגליון למטה בעמוד ראשון דליכא למיחש דחתכו מלמטה וגם יש ריוח מלמעלה בעמוד השני דניכר שלא נחתך למעלה והדר פריך ודילמא אמלוכי אימלך ופירשו התוס' דלמא כתב מתחילה עמוד ראשון לשם איש זה ואמלך בו ואח"כ סיימו לשם איש זה דהואיל ויש ריוח מלמטה נראין כן הדברים אמר רב אשי דידע ביה מתחתא דמגילתא ופירש"י כולהו קשייתא בהא מיתרצן שניכר בה מתיחת הקלף סביב כל הגט שלא היה בו אלא קלף זה לא למעלה ולא למטה שניכר סביבת הקלף שחור ועב שלא נגע שם תער הגלבים שדרך עושי קלפים שקושרים אבנים סביב הקלף למתוח ומתחילין לתקנו בסמוך וכשאין ריוח למטה עסקינן דליכא למיפרך אמלוכי אימלך עכ"ל ולהכי נתכוין ג"כ רבינו במ"ש והוא שיהא ניכר כו' וס"ל דאע"ג דאין גליון מ"מ ניכר דאל"כ הול"ל וכגון שיש גליון למטה ולמעלה בע"ב אלא מיירי דוקא כשאין גליון דאל"כ יש לחשוש לאמלוכי וכדפירש"י וק"ל: דשמא שני גיטין היו כתובין זה אצל זה פירש רש"י ונמצא שמגרש בשני חצאי גיטין והעדים לא על שלו חתמו כ"פ:1וכתב הרמב"ם שאפילו אם מסרו כו' פירוש אפילו אם הסופר לעולם לא נתן הגט ליד הבעל אלא תיכף נטלו הבעל ממנו בפני עידי מסירה ונתנו לאשה ואז ליכא למיחש שהבעל עשה בו שום זיוף ולכן כתב רבינו בסמוך שאנו חוששין שמא הסופר מעצמו עשה כן מפני שנזדמן כו' רצה לומר אע"פ שאין כאן שום חשש זיוף הבעל או האשה שהרי העידי מסירה יודעין שלא נעשה בו שום זיוף מכל מקום חיישינן שמא הסופר מעצמו כו' והוי גט שנכתב שלא לשמה וזה לשון מ"ו שהסופר מעצמו כו' פירוש שמא היה שני גיטין והוא תקנם להיות גט אחד ולפי זה אם העדים מעידים שלא היה אלא גט אחד כשר כך פירש רמ"מ עכ"ל:1תחת השמאלי פירוש ולא חתם עד כדלקמן מ"ו רצה לומר דאי חתם עד גם השני היה כשר אבל הראשון נכשר בלא עד דשם אביהם קאי גם כן אגט ראשון ועד"ר:1כגון שחתמו בשני שיטין כזה*? כן הוא בספר מ"ו וכן משמע ברש"י בפרק המגרש גיטין דף פ"ז דבן יעקב כתובה למטה בשורה שנייה וצ"ע דלפ"ז פשיטא דפסול דהא בן יעקב חתם רחוק מן הגט שיעור שני שיטין דהא מסתמא חתימת שם ראובן בשמאל הרחיקה שיעור שיטה אחת ויש לימר דבן יעקב החתום בשיטה שנייה אינה מרוחק כל כך כשיעור שני שיטין וק"ל ועיין בדרישה:1אם כתבו בכלל שכתבו בכך וכך כו' עיין בגמרא פרק המגרש סוף גיטין דף פ"ו שהיא משנה ובגמרא פלוגתא רבי יוחנן וריש לקיש בביאור המשנה דקתני אם כללינהו יחד כשר ואם לאו פסול והלכה כרבי יוחנן דביאור כלל רצה לומר שכללינהו בחד זמן שלא כתב אלא פ"א בכך וכך לשבת ולחודש ולשנים גירש פלוני כו' ופלוני לפלונית. ומפרש שם הגמרא דדוקא בדכתב ופלוני בוי"ו וכמו שכתב רבינו. אבל אי כתב בכך וכך בשבת אכל חד וחד אעפ"י שהוא בחד יום ונראה לי דאעפ"י דגם כן כתב ובכך וכך בוי"ו שחוזר אשלמעלה אפילו הכי כיון שחלקינהו לכתוב זמן אכל חד בפני עצמו לאו כללא חשיב ליה ואינו כשר אלא האחרון וזה שכתב רבינו אחר כך בסמוך זה לשונו אבל כתב בכך וכך כו' עד והתחיל אחר תחתיו וכותב ביום זה כו'. ונראה לי דל"ד כתב ביום בלא וי"ו אלא אפי' כתב וביום זה בוי"ו אפילו הכי לא מתכשרי ראשונים דאם לא כן קשה אפילו לא חלקינהו בזמן נמי כיון דלא כתב וי"ו החיבור לאו כללא כמו שכתב לפני זה גבי ופלוני וק"ל. ואחר כך כתב רבינו גם דברי ריש לקיש וסבירא ליה דמודה רבי יוחנן לריש לקיש בכתב כלל שאמרו במשנה הוא זה כ"פ הוא שכתב תחילה אנו פלוני ופלוני מגרשין נשותינו פלונית ופלונית כו' דכללינהו בזמן אחד וגם עירב האנשים יחד והנשים יחד מתחלה אלא שאחר כך חזר ופרט כל זוג לנפשי' וכתב לשון ונוסח גירושין אכל חד דאם לא כן הוה ליה לה ולחבירתה וא"ל למה ליה למיכתב זה הא כ"ש הוא דכשר מדין קמא דזה אינו דהא הרשב"א כתב הביאו המגיד משנה ובית יוסף דסבירא ליה דכה"ג לא מתכשר שום אחת מהן כיון דערבינהו תחילה יחד מקרי לה ולחבירתה אע"ג דחזר ופלגינהו משום הכי קמ"ל רבינו דקיימא לן בהא כר"ל דכשר וכ"פ הרמב"ם:1מסיים כל ענין הגט כו' עיין בדרישה:1ודוקא שכתב ופלוני כו' כן הוא אוקימתא דגמרא:1וכתב הרמב"ם ותנתן לכל אחת כו' אכשכתב בוי"ו קאי וכן משמע בהדיא במיימוני ולכן אם אין כאן עידי מסירה כלל כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת אף אם היא הראשונה או השנייה וה"ט לפי שהעדי החתימה קאי אכל הגיטין אבל דין הראשון של הרמב"ם דהיינו דיש כאן עידי מסירה יכול להיות דמיירי אפילו בלא וי"ו הואיל דיש כאן עידי מסירה שמסר המגילה לכל אחד בפניהם וכתב ב"י שמדברי רבינו נראה שהוא מפרש מ"ש הרמב"ם ותנתן לכל אחת מהן בעידי מסירה היינו לומר שצריך שיבאו עידי מסירה לפנינו ויעידו שנמסר לכל אחת ואחת וכ"כ בכ"מ וסיים והכי מוכח סוף דברי הרמב"ם שכתב כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת ומשמע דברישא אפילו אותה שאין הגט יוצא מתחת ידה מגורשת וטעמא משום דעידי מסירה מעידים שנמסר לכל אחת ואחת עכ"ל ור"ל דאל"כ דלמא חתמו ועדיין לא נמסר הגט לכל אחת כ"א לזאת שיצא מתחת ידה דהא אע"ג דאמרי' מסתמא שמסר גם כן לפני עידי חתימה היינו דוקא כשהגט יוצא מתחת ידה דראינו שנמסר לה אבל בלא"ה א"ל דעדיין נמסר לה דהעדים יכולים לחתום ואח"כ מוסרים בפניהם: ולמאי דבעינן למיכתב הוא בסי' קל"ג כ"פ:1חתום "אין צריך כו' ה"נ "אין צריך שיהיו כו' לפנינו "אלא כולן מתגרשות כצ"ל:1אין צריך לבקש כו' דאמרינן מסתמא בהכשר נמסר:1ואם לא נמסר כו' ר"ל שידוע הוא שלא נמסר בפני עדי מסירה לאפוקי מהרמב"ם שאפי' בודאי ידוע לנו שלא נמסר בפני עדי מסירה מגורשת אותה שהמגילה יוצא מתחת ידה:1אלא כולן מתגרשות בו דאמרינן מסתמא נמסר המגילה ליד כל אחד ואחד בפני עדי מסירה והשתא אחת תתפוס אותו בשביל כולן או תתן כו' כשתצטרך לה:1אפי' אותה שיוצאה כו' שרבינו סובר שדוקא עדי מסירה כרתי:1וכתב ביום זה או בכך כו' האי ביום זה או בכך כו' היינו שזמן כולם ביום אחד דאם לא כן הראשונים אינם כשרים אפי' על ידי מסירה משום דדילמא עדים החתומים קיימי נמי אגיטין הראשונים דמ"ה כתב הרמב"ם בפ"ד שאם לא היו שם עדי מסירה והיתה מגילה יוצאה מתחת יד אחת מהראשונות ה"ז ספק מגורשת דכיון שלא נחתם עד זמן האחרון ה"ל הנך גיטין מוקדמין והוו כמזויפים מתוכן וכל שמזוייף מתוכו פסול אפילו ע"י עדי מסירה כמבואר בסי' קכ"ז עכ"ל ב"י ופירוש ביום זה ר"ל שהסופר כתב כך ור"ל ביום הנ"ל או שחזר וכתב בהדיא בכך וכך גירש פלוני כו' ודו"ק:1גם בזה כתב הרמב"ם אם נתנה מגילה כו' נלע"ד דבזה גם רבינו מודה דכיון דכתב זמן בכל גט וגט בפני עצמו אין עדי החתימה קאי אלא אאחרון משא"כ ברישא שכוללן בראש הגט ובסופו יחד א"כ חתימת העדים אכולהו קאי והוו כאילו הם מעידים גם כן שהגט של כל אחד ואחד נמסר בפניהם וק"ל:1שאין שתי נשים כו' שנאמר לה ולא לה ולחבירתה:1מגרש פלונית כו' רצה לומר וכתב בין כל אחד סיום הגט וקיצור לשון הגמרא נקט וכאשר נתפרש לעיל נתפרש כאן:1וכתב הרמ"ה דה"ה כו' כתב בית יוסף דארישא קאי דהיינו היכא שפסקינהו מעיקרא שכתב רבינו לעיל שיסיים על כל אחד כל עניינו של גט השתא כתב שהרמ"ה הוא שפירש כן וכתב דאפשר לומר דהרמ"ה קאי אדסמיך ליה דהיינו דערבינהו והדר פסיק להו דא"כ לא הוה ליה לומר דה"ה דכל שכן הוא ע"ש עוד ופירושו דחוק מאד ועיין מה שכתבתי בדרישה פירוש דבריו וכל הפשט בענין אחר ממה שכתב בית יוסף:1או יוסף בן יעקב ולא כתב עד כשר משמע דוקא בדיעבד הא לכתחלה צריך לכתוב גם כן עד אף ע"פ שמזכיר גם שם אביו אעפ"י דאיתא התם במשנה דכך היו נקיי הדעת עושין כבר כתבתי דגירסת הרא"ש ורבינו הוא דכך היו נקיי הדעת עושין כתב בסוף המשנה וסבירא להו דאדסמיך לפניה דהיינו כתב חניכתו וחניכתה כשר לחוד קאי ולא קאי אשלפני פניו ועיין מה שכתבתי לעיל בדרישה סעיף י"ב אע"ג דגבי שטרות אין צריך לחתום עדות שאני שטר דהכל דברי העדים שיגידו המעשה שהיה בפניהם כמ"ש שמתחילין בראש השטר זכרון עדות כו' אבל הגט כולו דברי הבעל כמ"ש בסימן קכ"ו ע"כ צריך לחתום עד לומר שהוא מעיד שכך סיפר הבעל לאשתו וכתבו לה כ"פ:1ולא כתב עד כו' לפי שנראה שלא מתכוון לשם עדות מה שאין כן כשכותב שמו ושם אביו דמדחתם כולי האי נראה שמכוין לשם עדות ריב"ש וכל שכן אם כתב בן יעקב ולא כתב עד דפסול מ"ו ובית יוסף:1שניהם כשרים שהעד שכתב בשניהם חוזר גם כן על הראשון נלע"ד דוקא הכא צריך להאי טעמא דכיון דהשני כשר לנפשיה הוה ליה כאילו חתם לנפשיה מתחלה בן יעקב עד ואם כן נראה דקאי שם ראובן לנפשיה אגט ראשון בלא שם אביו מה שאין כן לעיל בכתב ב' גיטין כו' דכתב אם שמם תחת הימיני ושם אביהן תחת השמאלי הימיני כשר. דשם איירי בדלא כתב עד דאם לא כן גם השמאלי הוה כשר וכמו שכתב כאן וכיון דהשמאלי פסול פשיטא דקוראין יחד ראובן בן יעקב כיון דבן יעקב אינו עדות בפני עצמו ומשום הכי אין צריך לעיל טעם כשרותו דהימיני וכאן הוצרך לטעם ולומר דעד הנכתב לבסוף חוזר גם כן על הראשון:1אלא זה בפני זה כו' גמרא מאי טעמא אמר רב אשי משום כולכם דאם אמר כולכם כתבו גט לאשתי אחד כותב וכולן חותמין ואי לא חתמי כולן פסול ואז ע"כ צריכין שיחתמו זה בפני זה דאם לא כן יש לחוש שמא כשיהיו שנים מהם חתומים יתנוהו לה להתגרש בו ואין הגט נעשה כמצות הבעל ופסול כ"פ לפיכך תקנו אפי' אי לא אמר כולכם שיהיו כל העדים נקבצים שם בשעת חתימה ואז ודאי יחתמו כולן ומה שכתב רבינו לעיל בסימן ק"ך דאם אמר כולכם כתבו אחד כותב במעמד כולם צריך לומר דכולכם כתבו הנזכר כאן ל"ד אלא שאמר גם כן חתמו וכ"כ בית יוסף סי' ק"ך:1ורוצה להחתים בו שלישי רצה לומר כשהגט נגמר בשנים ולא היה דעתו להחתים יותר כשחוזר וירצה להחתים ש"ד:1והשני יוונית כשר משנה בפרק המגרש גיטין דף פ"ז ופירש רש"י שם על ענין אחר דחתימת יוונית משונה משל עברית שהם חותמין של אביהן תחלה ושם העד לבסוף כשחותם יוסף בן יעקב רצה לומר בן של יוסף הוא יעקב ואפ"ה נ"ל כיון ששם שני העדים חתומים על הגט אע"פ שהאחד עברי והשני יוונית כשר והיותר נראה דכאן מיירי שחתמו שניהן בשוה יוסף בן יעקב אלא שאחד חתם בכתב עברית והשני בכתב יוונית דומיא דרישא גט עברית והעדים יוונית וק"ל:1מכירין הכתב פי' שצריכין שידעו לקרות הכתב ושיבינו הלשון של אותו הכתב וכשקורא אחד לפניו אין צריך שיודע לקרות הכתב ומכל מקום צריך שיבין הלשון שיקרא לפניו לדעת הרמב"ם דבסמוך עד"ר:1ומקצתו בלשון אחר פסול דהוי כמו שני ספרים ורחמנא אמר ספר אחד ולא שנים ואע"ג דשני החתימות בשני לשונות כשר ה"ט משום דכל חתימה ענין לעצמו וכיון שכל חתימות העד בלשון אחר כשר אבל הגט כולו ענין אחד וצריך שלא יהא נכתב בשני לשונות וה"ה חתימה אחת קצת בלשון אחד וקצת בלשון אחר פסול כ"פ ר"ן:1מנגדינן ליה והשטר כשר בח"מ סימן מ"ה מסיק וכתב בשם הרמב"ם דהשטר פסול ומשום דכאן אין מקום דיני שטרות קיצר ולא כתב אלא מה שנ"ל להלכה אלא שקשה דמייתי שם דברי הרמב"ם לבסוף משמע דהכי ס"ל:1אפי' על גבי מי מילין ר"ל שהנייר ג"כ מעופץ ואינו ניכר כ"כ כמ"ש ר"ס קכ"ה:1לכתחלה אבל ציירו כצ"ל:1פסולה לכהונה כתב בית יוסף איפשר דה"ק אינו גט להתירה לינשא ומיהו מידי ספיקא לא נפקא הלכך פסולה לכהונה וה"ה לכל חומרות ספק מגורשת מיהו הל' דחוק:1לא שישרטו כו' צ"ע דבחושן משפט סימן מ"ה כתב כהאי גוונא בגט כשר ויש ליישב דשם לא אתא לאשמועינן דין דגט אלא דין חתום שאר שטרות והכי קאמר אפילו למאן דמפרש דמקרעין והיינו רש"י כמו שכתבתי שם רצה לומר שישרטו אפילו הכי דוקא בגיטין כשר ולא בשאר שטרות וק"ל:1כותיים דעשאום כעכו"ם גמורים בפרק קמא דחולין:1חתם בו הסופר כו' פרק המגרש דאמרינן התם למאן דמכשיר באומר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו פסול בחתם סופר ועד דאי אמרת כשר נפיק מיניה חורבא דזימנין דאמר בעל אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ומשום כיסופא שלא יתבייש הסופר לומר שאין מקבלין אותו בעד מחתמו לו כלומר שיאמרו לו שהבעל אמר כן והבעל לא אמר כן לפי האמת ונמצא גט בטל כו' ופסק בו בתרווייהו לחומרא ופסל אומר אמרו וגם חתם סופר ועד וכתב עליו הרא"ש ואין זה תרי פיסקי דסתרי אהדדי דכיון דאינו מבורר ראוי להחמיר כדברי שניהן: אבל הרמב"ם מכשיר חתם סופר כו' דסבירא ליה לדידן דפסול אומר אמרו כמו שנתבאר לעיל סימן ק"ך אלא הבעל בעצמו צריך לומר לסופר כתוב ולעדים חתומו אם כן כשר חתם סופר ועד דלא שייך תו חורבנא דנפיק כ"פ: שמות עדי כותים מובהקים כו' רצה לומר ולא שייך מזוייף מתוכו משום דליכא למיחש כו' כ"פ:1והראב"ד מכשירו כו' פירוש אם כתבו ישראל ונמסר בעידי מסירה ישראל ושמות הגוים החתומים עליו הם מובהקים1ומיהו אם ניסת בו לא תצא כו' ומיירי בעידי מסירה ועיין בבית יוסף שהאריך בזה:1אפי' אין לה בנים דאז ליכא למיחש שמא יבאו להוציא לעז ממזרות על בניה אפילו הכי לא תצא:
